אני מודה, אני אדם שאוהב שגרה, תחילת השנה בגן תמיד קצת קשה לי, אולי בגלל זה אני נוהגת לטוס בחגי תשרי ולחזור אחרי סוכות שהילדים כבר הסתגלו הגן נכנס לשגרה והחינוך שאני אוהבת ומאמינה בו מקבל מקום מרכזי, השנה הסגר קטע לנו את הסתגלות ובמקום לחזור אחרי החגים לשגרה אנו מתחילים מהתחלה.
בלב יש תקווה קטנה שמקווה שהשלושה שבועות לפני הסגר הותירו את חותמם ושהילדים ישמחו לבוא לגן ונמשיך מאיפה שהפסקנו, הגיון אומר שזה לא יקרה.
אז אני נושמת עמוק וממתכווננת להתחיל מחדש, מכינה את הידים שלי לחבק ולנגב דמעות, מתכוונת לכרוש את האמון ואהבה שלהם, מכינה את כל השירים, והפעילויות שליוו אותנו בהסתגלות ומקווה שהשגרה פשוט נדחתה בשבועיים ובעוד שבועיים ננהיה במקום רגוע יותר בו ויציב שיאפשר לנו לחנך, לסקרן ולתת להם מקום לעצמאות וגדילה.
