מאז ומעולם היה לי חלום, לשנות משהו בעולם, להשפיע, להועיל לאנשים. זה היה בראש זה היה מרגש יכולתי לדמיין את זה, אבל לא ידעתי איך להוציא את זה לפועל. בתקופה שעשיתי את התואר השני חשבתי שבעקבות הלימודים והדוקטורט אני אצליח להפיץ את משנתי החינוכית, אבל סימתי את התואר השני ולמרות ההצלחה שזכיתי לה והשבחים שקבלתי לא מצאתי מנחה לדוקטורט והגעתי למבוי סתום שאני לא מצליחה להזיז עינינים, הרגשתי מיואשת, ושלעד חיי יראו כפי שהם היום אומנם אני אוהבת את עבודתי כגננת, אך אני מצליחה להשפיע רק על העולם הסובב אותי ולא על כולם הרגשתי תקועה ששום דבר לא זז בחיים שלי, ואז הגיע עופר לוי (מנטור ומנחה סדנת צרור המפתחות והמסגרת).התחלה לא היתה קלה, לא התחברתי, לא האמנתי שזה יזיז משהו או שעלי זה יעבוד, כדי להוכיח לעופר שמה שעבד על שי (אחי) לא יעבוד עלי החלטתי לעשות בדבקות את כל המשימות וכל טייפ שהוא נותן לי ליישם הייתי בטוחה שבסופו של דבר אני הוכיח לו שעלי זה לא עובד והכל זה חראטה, אבל התדבדיתיי ובערך חצי שנה אולי קצת יותר אחרי שהתחלתי את צרור מפתחות ואחריו את המסגרת שינויים התחילו להגיע אלי אם זה ברמה ההאישית, תגובות שהישתנו, אמונות מגבילות שנעלמו ורעיונות שקרמו עור וגידים.
באחד המפגשים הראשונים של המסגרת דברתי עם אחד המשתתפים וספרתי לו את משנתי החינוכית והוא אמר לי את צריכה להיות מנטור לגננות יש לי אחות שעוסקת בחינוך והיא ממש צריכה להקשיב לך, כך נבט הנבט הראשון של הרעיון לסדנה לגננות, נבט ולא הבשיל, אחרי מספר חודשים דברתי עם חברה למסגרת וספרתי לה שיש לי רעיון, אבל אני לא מאמינה שזה טוב או שזה יצליח והיא הציעה שאשלח לה את זה והיא תראה לאמא שלה שהיא גננת וכך עשיתי.
עוד משהו שקרה בדרך והוביל ונתן רעיון הוא שכהשלמת הכנסה אני עשיתי לפעמים שיעורים פרטיים לילדים בהם אני מקדמת אותם בתחומי התפתחות, מוטריקה עדינה, אורינות, וקוגגניציה , באותה שנה היו לי הרבה פניות ולא הצלחתי לקבל את כולם, נזכרתי שעופר סיפר שכאשר הוא היה מורה פרטי הוא הבין שככה מקורות הפרנסה שלו מוגבלים, אבל אם הוא יפתח אתר אינטרנטי שמספק שיעורים הוא יגדיל את מספר הסטודנטים וכך גם את הכנסותיו (כך הוקם gool)זה נתן לי הרעיון לפתוח חוג לילדים שיעבוד על שלל המיומנויות.
רעיונות היו, עבודה עשיתי אבל אמונה לא היתה, כל פעם אחרי שהיית מסימת לכתוב או לחשוב על רעיונות לא הבנתי איך זה הולך לקרות ואמרתי לעצמי את חולמת זה הישאר על המחשב.
ביולי עופר הזמין אותנו לכתוב תוכנית חיים לעשר שנים הבאות לפני שהלכתי דייקתי לעצמי את הרעיונות, מאוד התרגשתי וציפיתי למפגש זו התוכנית ששי תמיד דבר עליה שבזכותה הוא הגשים את כל מה שהוא רצה, חשבתי לעצמי הנה אולי זה הולך לקרות גם לי, אולי אני כן יצליח, בפגישה הקראתי את הרעיון ועופר הגדיל אותו, הוא אמר לא את תעבירי את החוגים אלא ב2029 יהיו לך 50 אנשים שיעבירו את החוג ואת תעבירי את הסדנאות לגננות ואז הוא נתן את המחיר שאני ארוויח, היית בשוק אני חשבתי ממש בקטן מקסימום להרוויח עוד 10,000 ש"ח בחודש, סיימתי את הפגישה מלאת התלהבות ורצון לצאת לדרך, עם עופר מאמין בי וחושב שאני יכולה אולי זה באמת יקרה.
בהמשך התחלתי לשבת עם קבוצת חברים מהמסגרת ולעשות סיעור מוחות, שם הם נתנו לי עוד רעיונות, עזרו לעבוד על האמונות המגבילות שלי, תמיד שהייתי חוזרת מסיעור מוחות היית מתישבת לעבוד, כי מעבר לרעיונות, ראיתי את עצמי בעינים שלהם את הרעיון שלי בעינים שלהם וזה נתן לי דרייב ואמונה שיש לי דבר טוב, שזה יכול להצליח, למחרת כבר הייתי קמה עם החוסר אמונה העצמית זה לא ילך זה לא יצליח, לכן היית מנצלת את האנרגיה של אחרי הסיעור מוחות כדאי להתקדם ולדייק את התוכנית. דיקתי כתבתי, דמינתי, מצאתי מקום לעשות את הסדנה, שי עשה לי תוכנית עסקית, אבל הדברים לא זזו, מערכי השיעור יושבים אצלי במחשב, אבל מאיפה להתחיל.
הרגשתי בחוסר מעש, שוב שום דבר לא מתקדם, החלומות השארו במחשב, בשיחה עם עיני המנטורית שלי (במסגרת לכל אחד יש מנטור או ראש קבוצה) דברנו על החוסר עשייה ועל החוסר אמונה העצמית שלי ועיני אמרה לי תכתבי פוסט בקבוצה של המסגרת בטוח לאנשים יהיו רעיונות איך לעזור לך. אני לא אוהבת להחשף, אני לא אוהבת את הסגנון כתיבה שלי וכתיבת הפוסט נראתה לי הדבר הקשה ביותר, אבל בכל זאת עשיתי את זה התיעצתי מה לכתוב, מתי לפרסם ועבדתי על עצמי חזק לא להתאכזב במידה ואף אחד לא יגיב. שעה 16:00 העלתי את הפוסט ממש פחדתי והתפדחתי, אבל אנשי המסגרת לא אכזבו והעלו רעיונות והציעו לעזור.
בעקבות הפוסט התחילה העבודה שלי עם אורי (חבר המסגרת שהתחיל מיזם חדש בשם "הוצאה לפועל") ביחד עם אורי יד ביד הוא עזר לי להוציא לפעול את החוג, מצא פיתרונות יצרתיים לעקוף את הפחדים שלי, צעד אחרי צעד התחלתי לפעול, דברתי עם מנהלת הגן שלי וספרתי לה על הרצון לפתוח חוג לילדים וסדנה לגננות, היא הציעה לי לעשות את החוג בגן, אחרי זה פניתי לעזרה בשיווק ואביחי (חבר המסגרת ומעצב ) עיצב לי את הפלירים וזהו התחלתי לפרסם את החוג בקבוצות ווטסאפ של שנים קודמות ובקבוצות הווטסאפ של הגן.
תוך יום וחצי נרשמו8 ילדים אחרי שבוע נרשם ה9 וב6.1.2020 נפתח החוג הראשון עם 9 ילדים.
הפעם הראשונה היתה מרגשת, אבל הרגשתי שאף על פי שהילדים נהנו והיה כייף, זה לא היה מספיק מרשים, ישבתי ביחד עם אורן חבר מהמסגרת וחשבנו איך משדרגים, החלטנו לתת לילדים בסוף כל שיעור משימה הביתה ובצורה מיוחדת.
לשיעור הבא החלטנו לאפות עוגיות מזל שבתוכם יהיו משימות הביתה. אורן אפה את העוגיות ובזמן שהוא אופה חשבתי לעצמי, שעוד עשר שנים שהחוג יהיה בכל הארץ והכל יהיה כבר תעשיתי, חברה שתכין את העוגיות ותשלח לכל מקום בארץ, והכרטיסיות ימכרו לכל מי שרוצה, אני אזכר ברגעים הקטנים האלו שאנחנו אופים ומצירים ומכינים את החוג והתגעגע לתמימות.
במקביל לחוג התחלתי לקדם עם אורי את השתלמות לגננות, בעצתה של ריטה (מנטורית מהמסגרת ובעלת חברה לאימון לחיים בראים שעזרה לי לרזות) פניתי לאיגוד הגנים החדשים אורי ניהל שיחה עם המזכירה וחתרנו לקביעת שיחה, שלחתי רעיונות להשתלמויות ואחרי עוד שיחה שאורי ניהל קבענו פגישה.
לקראת הפגישה היית מבולבלת לא הבנתי בדיוק מה אני צריכה להכין, ואיך תתנהל הפגישה. הרגשתי שאני בחוסר שליטה ולא מספיק מוכנה, עשיתי כמיטב הבנתי וקיוותי שהכל ילך בסדר.
בתחילת הפגישה הרגשתי שאני לא מדברת מספיק טוב ולא עושה את הרושם שאני צריכה, למזלי אורי היה איתי והוא אלוף בלדבר ואלוף בלהקשיב והוא נסח בי בטחון כך שהמשך השיחה התנהלה יותר טוב, לבסוף סיכמנו איתם שלקראת אפריל אשלח להם מערכי שיעור שמתאימים לנושאים של מאי יוני ואולי ישלבו אותי בהשתלמויות של מאי יוני. ממש שמחתי והתרגשתי והתחלתי לבנות את המערכים.
במרץ המערכים היו כבר מוכנים וההית אמורה לשלוח אותם לאיחוד הגנים בתחילת אפריל, אבל אז באמצע מרץ הגיעה הקורנה והשביתה הכל, החוג הופסק ועל השתלמויות א היה בכלל מה לדבר.
בעבר סיטואציה כזאת היתה מכניסה אותי ללחץ וגורמת לי לבאסה ולאי עשיה, הפעם זה השפיע אחרת לקחתי הכל בצורה טובה, אני לא מודאגת ואני בלחץ, אני ממשיכה להיות בקשר עם ההורים של החוג ועושה הפעלות לילדים דרך הזום ומחכה שהתקופה הזו תעבור ונחזור לשגרה ואז אנ העוד פעם לאיגודי הגנים ואנסה למכור השתלמויות.
בנתיים אורי עבד איתי על מיתוג ועל חשיפה, לכתוב בפיסבוק רעיונות לתקופת הקורונה, לתת טיפים איך לתווך לילדים סיטואציות מורכבות.
השגרה לא ממש חזרה החוג חזר לחודשיים , בנתיים הגדלתי את החשיפה שלי בפיסבוק ויש לי פינות קבועות של סרטונים שבהם אני סבירה ומתווכת לילדים סיטואציות, בכל יום שני אחרי החוג אני מעלה פוסט על הנושא שהיה ולקראת הסופ"ש אני נותנת להורים רעיונות לפעילות אם הילדים, פתחתי ערוץ יוטיוב ואתר עם כל הרעיונות שלי, אני שולחת אחת לשבועיים מייל עם מערך שיעור כל פעם בנושא אחר לרשימת תפוצה של גננות ועדיין אפילו שיש תגובות ממש טובות, יש התענינות לחוגים שנה הבאה ואוילי אני אפתח לשלוש קבוצות גיל שנות תלוי בהענות
